<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קצ"ה</h1>
<h2>דף לו.</h2>
תשובת שאלה אל הרב ר' אברהם אב"ד ז"ל. הא דאמרי' הנהו עזי דאכלן חושלי בנהרדעא דיכול לטעון עד כדי דמיהן וכתב המחבר בשערי שבועות דהאי נאמן בשבועת המשנה ומנאה בשלשים מן הנשבעים ונוטלים מי שיצא משכון מת"י ויטעון שהוא משכון אצלו והאח' יאמר שהפקידו אצלו אם אין שם עדות שהוא פקדון אצלו ישבע מי שהמשכון בידו שיש עליו מה שירצה לטעון עד כדי דמיו של משכון ויטול. וכן אם יש ביניהם מחלוקת במה שהלוה עליו דאמרי' יכול לטעון עד כדי דמיו. וקשיא לי אמאי צריך שבועת המשנה הלא הוא נאמן במגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי. ואם אמר לקוח הוא בידי ודאי נאמן בשבועת היסת (דדברים הם) [בדברים] שאין דרכן להשאיל ולהשכיר תשובת שאלה זו שאלת הראשונים והיו מתרצים ומשיבים עליה כי נשבע ונוטל הוא שהמשכון הוא של בעל המשכון. והוא נשבע ליטול מה שטוען עליו והרי הוא כתובע ולא נתבע. הלכך מי שנשבע ונוטל דינו הוא שיהא נשבע שבועה דרבנן כעין דאורייתא. ומה שהוקשה לך הרי הוא נאמן במגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי פטר נפשיה בהיסת אין הכי נמי מצי לפטור נפשיה בהיסת כי טעין עליו עד כדי דמיו. אכתוב לך מה שכתב רבינו יוסף הלוי ז"ל בפרק כל הנשבעין וכך תופס דבריו והאיך מגו דאמרי' גבי שכיר וכולהו מגו דאמרי' בעלמא לאפטורי ממון הוא ולא לאפטורי משבועה דאשכחן מאי דאמרינן בה מגו ומחייבי' ליה שבועה כגון מאן דאיכא גביה משכון ומאי דדמי ליה והתם היינו טעמא דמשתבע אע"ג דאיכא מגו. דמשום ההוא מידי דשקל מיניה מארי דמשכונא הוא דמשתבע ולאו אמשכון גופיה דלא אהני ליה מידי מגו לאפטורי נפשיה מההוא מידי דקא תבע אלא לאפטורי מליהדר משכון בלי למשקל מידי. תדע דאלו אמר לקחתיו ממך לא מחייב שבועה כלל אלא היסת בעלמא דהא לא שקיל מידי דהוה ליה נתבע ולא תובע. וכיון שכן הוא הכא נמי כיון דהא שבועה דקא משתבע נתבע לאפטורי נפשיה הוא ולא למשקל נפטר הנתבע מניה בהאי מגו כי היכי דמפטר ממון במגו ואוקמוה רבה בשבועת השומרים כשהפקיד אצלו בשטר דליכא למימר מגו. ולית הלכתא הכי אלא אפילו המפקיד אצל חבירו נמי יכול למימר ליה החזרתיו לך מגו דאי בעי אמר נאנסו דהכי איפסיקא הלכתא בפרק המוכר את הבית. וכיון דהכי הוא אשתכח דאפי' בעי הנתבע לאפטורי נפשיה ולא שקל מידי בשבועה דיליה לא מפטר מיניה בההוא שבועה לעולם. ואע"ג דאיכא למימר מגו. דכי מהני מגו לאפטורי ממון אבל לאפטורי משבועה לא מהני ליה מגו. דהא שומרים דאיכא למימר מגו לא מפטרי משבועה ומודה מקצת ועד א' הא קא חזינא דאיכא למימר מגו ואפי' הכי חייבינהו רחמנא שבועה. הלכך כי אמרי' מגו לאפטורי מממון אבל משבועה לא. וכיון שכן מאן דתבע חבריה קרן בדינא וקאמר ליה שותפא דידי הוית ואית לי פלוגתא בהדך השתא ואתנאי לך (מקמן) [מקמי'] דנפלוג בהדך דתשתבע לי על כל טענת שמא וקא מודה ליה חבריה דשותפא דידיה הוה מיהו קאמר ליה דלא אונאי ליה בשום פרוטה בעולם אע"ג דליכא סהדי בההיא שותפותא. ואיכא למימר מגו לא מפטר מההוא שבועה אלא משביעין ליה על טענת שמא כי היכי דמשביעין ליה היכא דאיכא סהדי בההוא שותפותא. והכי נמי עבדי בהנך נשבעין כולהו דמחייבי שבועה דאע"ג דנתבעין נינהו לאפטורי נפשייהו קא משתבעי ולא לשקול מידי משבעינן להו אע"ג דאיכא למימר מגו. עד כאן כתב הרב רבי יוסף הלוי אבן מיגש ז"ל.
